שמה של תאילנד פירושו "מדינת החופש", לאורך כל 800 שנות קיומה, תאילנד יכולה להתפאר בעובדה שייחודה בכך שהינה המדינה היחידה בדרום מזרח אסיה אשר מעולם לא נשלטה על ידי אומות אחרות. ההיסטוריה של תאילנד נחלקת לחמש תקופות עיקריות:
תקופת ננצאו (בין 650 – 1250 לספירה)
התאיים הקימו את ממלכת תאילנד בחלקה הדרומי של סין, בחלק בו ממוקמים כיום יונאן, קוואנגסי וקאנטון. מספר רב של תושבים נדד דרומה עד לאגן הצ'או פראיה והתיישב באזור המישור המרכזי תחת שלטונה של ממלכת החמר (Khmer), אשר הם קיבלו על עצמם את תרבותם. התאיים ייסדו את סוקותאי (Sukothai) – ממלכתם העצמאית בשנת 1238 לספירה, אשר מסמלת את תחילת תקופת סוקותאי.
תקופת סוקותאי (Sukothai) (בין 1238 – 1378)
התאים החלו לתפקד כבעלי השפעה באזור בסביבות המאה ה – 13, בתחילה על ידי השתחררותם ההדרגתית משלטון ממלכת החמר והמון. תקופה זו קרויה על שם שליטיה "זריחת האושר" תקופה זו נחשבת גם כתור הזהב בהיסטוריה התאית, המדינה התאית האידאלית, באזור מחיה עשיר, המונהגת על ידי מלכים מנהיגים ונדיבים, אשר המפורסם שבהם הינו המלך רמקאמנג (Ramkamhaeng) הגדול. למרות זאת בשנת 1350 המדינה רבת העצמה איוטאיה (Ayutthaya) הפעילה את השפעתה על סוקותאי.
תקופת איוטאיה (Ayutthaya)(בין 1350 – 1767)
מבראשית אימצו מלכי האיוטאיה את תרבות החמר. לא עוד היו המלכים אבהיים ונגישים כמנהג מלכי הסוקותאי, אלא שליטי האיוטאיה הפכו להיות מלכים אשר אימצו לעצמם את השם: devaraja אשר פירושו: מלך אלוהי. בתחילת התקופה, איוטאיה הרחיבה את שלטונה על שכנתה התאית עימה הגיעה למאבק. במהלך המאה ה – 17, ממלכת סיאם פיתחה קשרים דיפלומטים ומסחריים עם מדינות המערב.
בשנת 1767 הבורמזים הצליחו לפלוש ולתפוש את ממלכת האיוטאיה. למרות ההצלחה הכבירה, לא השכילו הבורמזים להחזיק בסיאם לאורך זמן. גנרל צעיר בשם Phya-Taksin וחייליו הצליחו לחדור מבעד לכיתור הבורמזי ולברוח לצ'אנטאבורי (Chantaburi). כשבעה חודשים לאחר נפילת האיוטאיה, הגנרל ביחד עם כוחותיו הפליגו חזרה לבירה וגרשו ממנה את הבורמזים ושמו קץ לשלטון הבורמזי בתאילנד.
תקופת הטון בורי (Thon Buri)(בין 1772-1776)
גנרל טקסין, כשם שהוא מכונה בקרב הציבור, החליט להעתיק את בירתה של הממלכה מאיוטאיה למיקום קרוב יותר לאזור הים אשר יאפשר גם קשרי מסחר טובים יותר, וכן יאפשר רכש קל יותר של נשק והגנה ונסיגה טובים יותר למקרה של התקפה חוזרת של הבורמזים. הוא ייסד את הבירה החדשה בטון בורי על הגדה המערבית של נהר הצ'או פראיה (Chao-Phraya). שלטונו של טקסין לא נחשב כשלטון קל. העדרה של רשות מרכזית מאז נפילתה של האיוטאיה, הביאה לפילוג מהיר בעם ולפיכך מאמציו של טקסין התמקדו בנסיונות לאחד את הפרובינציות השונות.
תקופת רטאנאקוסין (Rattanakosin) (מאז 1776 עד היום)
לאחר מותו של טקסין, גנרל צ'אקרי הפך למלך הראשון בשושלת צ'אקרי, שהוא גם המלך ראמה ה-1 (Rama I) אשר שלט בין השנים 1782 – ועד לשנת 1809. פעולתו הראשונה כמלך היתה להעתיק את הבירה המלכותית מטון בורי לבנגקוק אשר בה נבנה הארמון הגדול. ראמה השני, אשר שלט בין השנים 1809 ועד לשנת 1824, המשיך את תהליך השיקום אשר החל על ידי קודמו. המלך ננג קלאו (Nang-Klao), ראמה השלישי (1824 – 1851) שיקם את היחסים עם העולם המערבי ופיתח קשרי סחר עם סין. המלך מונגקוט (Mongkut) ראמה הרביעי, (1851 – 1868) היה זה שגיבש אמנות בינלאומיות עם מדינות המערב ומנע את השתלטות המדינות המערביות על המדינה, בנוסף הוא אחראי על ייסודה של תאילנד במתכונתה המודרנית. בתקופת שלטונו נעשו רפורמות חברתיות וכלכליות רבות.
המלך צ'ולהלונגקורן (Chulalongkorn), המלך ראמה החמישי (1869 – 1910) המשיך את מסורת אביו בעריכת רפורמות ושינויים, בכך שיצא למיגור העבדות במדינה, פעל לשיפור רווחת הציבור, ובנה מערך אדמיניסטרטיבי. בתקופת המלך וואג'יראווד (Vajiravudh) ראמה השישי, (1910 – 1925) הונהג חוק חינוך חובה וכן הונהגו שינויים נוספים בתחום החינוך. בתקופת שלטונו של המלך פראג'אדיפוק (Prajadhipok) (1925 – 1935) הפכה תאילנד ממדינה בעלת שלטון מלכותי אבסולוטי, למונרכיה חוקתית. המלך אננדה מהידול (Ananda-Mahidol) אשר שלט בין השנים 1935 – 1946, היה אחראי לשינוי שמה של תאילנד מסיאם לשמה הנוכחי כחלק מייסוד ממשלה דמוקרטית בממלכה בשנת 1939.
המלך הנוכחי בומיבול אדוליאדיג' (Bhumibol-Adulyadej) הוא המלך ראמה ה – 9 בשושלת צ'אקרי.
הוד מלכותו בהומיבול אדוליאדיי הינו המלך התשיעי בשושלת הצ'קרי. המלך נולד בחודש דצמבר 1927, בעיר קיימברידג', מסצ'וסטס בארצות-הברית, בה למד אביו, הנסיך מהידול בן סונחלה רפואה באוניברסיטת הרווארד.
המלך בהומיבול הומלך בשנת 1946, והוא המונרך המכהן במהלך התקופה הארוכה ביותר בתאילנד ובעולם כולו. כמונרך חוקתי, המלך שומר על נייטרליות בשעת משבר.
תושבי תאילנד רוחשים כבוד עמוק ומסורתי למשפחת המלוכה. במידה רבה מאוד, הפופולריות של המלך בהומיבול משקפת את מעורבותו ברווחת עמו. המלך שותף במידה רבה בכל ההיבטים של החיים בתאילנד. הוא ואשתו, המלכה סיריקיט, מקדישים חלק ניכר מזמנם לפגישות עם התושבים ולפעילות למענם.
